החוב של אומה

ההיסטוריה של האומה הזו נכתבת בדברי הימים של החובות שהפכו כמעט בלתי עבירים. היו שני גורמים קריטיים שהפילו את הריבונות והיציבות של ארצות הברית. בכל ההיסטוריה המתועדת שלנו של למעלה מ-200 שנה אומה זו ראתה רק תקופות קטנות שבהן הכוחות המזוינים שלנו לא היו מעורבים בסכסוך כזה או אחר איפשהו ברחבי העולם. מאז מותו של ג’ון קנדי ​​ועד היום החוב הלאומי המשיך לטפס. ישנם שני גורמים חשובים מדוע האומה הזו עדיין לא יכולה לתפוס את הרעיון של חיסול החוב הלאומי הקטסטרופלי שלנו. אומה במלחמה ואומה המסתמכת על יצירת כסף על ידי בנקים בבעלות פרטית כמו מועצת הפדרל ריזרב הם המרכיבים האכזריים ביותר ליצירת חובות עצומים.

בשתי תקופות נפרדות בהיסטוריה שלנו ניסה נשיא מכהן להעצים את הציבור בעודו שלט בחוב האומות. אחד בתקופה של המאבק הפנימי הגדול ביותר לשימור לאומי, כלומר מלחמת האזרחים, ואחר היה פנינו לאחד האתגרים הגדולים ביותר שהטרידו אומה, בעיקר את הסכסוך בווייטנאם. בשנת 1861 הנשיא לינקולן נזקק לכסף כדי להמשיך ולממן את מלחמת האזרחים. בנקאים באותה עת גבו ריבית של למעלה מ-28%. במקום לשלם את הריבית הגבוהה, לינקולן לחץ על הקונגרס לאשר למשרד האוצר להדפיס שטרות אוצר של הילך חוקי מלא [this is what the Constitution originally implied with no interest attached] לשלם עבור העלויות שנגרמו מהמלחמה. כאשר הקונגרס העביר את החקיקה הזו לינקולן הצהיר „הענקנו לתושבי הרפובליקה הזו את הברכה הגדולה ביותר שהייתה להם אי פעם. כסף נייר משלהם כדי לשלם את החובות שזכו להם.“ כך הפך גרינבקים לשם המטבע הזה נקרא. לזכותו של לינקולן ייאמר העברת חוק הכנסות התעריפים של מריל בשנת 1861 יחד עם הקמת מס ההכנסה הראשון אי פעם, 3% קבוע על הכנסות מעל 800 דולר [today equates to $19,000] כל ההכנסות הכספיות גדלו למימון מלחמת האזרחים.

הצרות של לינקולן התחילו כמעט מהרגע שנכנס לתפקידו. עד 1862 הקונגרס ביטל את המס השטוח ובמקום זאת קבע את מה שעתיד להפוך לבסיס של מערכת המס המורכבת שיש לנו היום. מבנה מס פרוגרסיבי יותר מכביד יותר על בעלי הפחות עשירים. נסיגה נוספת הייתה חוק הבנק הלאומי משנת 1862. חוק זה איפשר לבנקים להפוך לאומיים בכך שהם מורשים על ידי הממשלה הפדרלית ומורשים להנפיק שטרות נושאי ריבית המובטחים באג“ח ממשלתיות בדומה למה שעשה אלכסנדר המילטון לאחר מלחמת העצמאות בהקמתה. של הבנק הראשון של אמריקה. העברת הצעת חוק זו הבטיחה שוק לחוב הפדרלי מכיוון שהבנקים הלאומיים החדשים יידרשו כעת לקנות אגרות חוב אלו.

אילו חוק הבנק הלאומי לא הצליח לעבור הקונגרס הדגיש לינקולן כי „כסף הוא יצור של חוק והנושא המקורי צריך להישמר על ידי המונופול הבלעדי של הממשל הלאומי. הממשלה צריכה לעמוד מאחורי המטבע, האשראי והפקדונות הבנקים שלו של האומה הזו. . אף אדם לא צריך לסבול מאובדן כסף באמצעות פחת או מטבע מנופח או פשיטת רגל בנקאית;“ היה מועיל לציבור האמריקאי בתקופה של אי ודאות גדולה. תראו מה קרה ב-2008 כשהבנק הפדרלי ניהל את התוכנית. מיליוני אזרחינו ספגו הפסד כספי גדול. כל מה שהפדרל ריזרב עושה הוא להלוות כסף לממשלה בריבית. מה שמעלה את החוב הלאומי שלנו הם בנקים בבעלות פרטית, הפדרל ריזרב ואומה שממשיכה להיות מעורבת בסכסוכים מזוינים בכל מקום בעולם.

ה“לונדון טיימס“ בשנת 1863, שהעדיף את המדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי של אנגליה כתב „אם המדיניות הפיננסית השובבה הזו, שמקורה ברפובליקה הצפון אמריקאית, תהפוך לבלתי נסבלת עד עצם היום הזה, אזי הממשלה הזו תספק את הכסף שלה ללא עלות. ישלם חובות ותהיה ללא חוב. יהיה לו את כל הכסף הדרוש לניהול המסחר שלו. הוא יהפוך למשגשג מעבר לתקדים בתולדות השלטון המתורבת של העולם. המוח והעושר של כל המדינות לך לצפון אמריקה. יש להשמיד את הממשלה הזו אחרת היא תהרוס כל מונרכיה על פני הגלובוס“. העושר של ארצות הברית נמצא בידי הבנקאים הפרטיים ולא של הציבור האמריקאי. אין זה פלא שהאנגלים ניסו לעזור לקונפדרציה. כאשר לינקולן הוציא את הצהרת האמנציפציה ב-1863, האוכלוסייה הבריטית שהתנגדה לעבדות נסוגה בשקט מתמיכתם בקונפדרציה בעוד שרוסיה הלכה וגברה תמיכתה במטרת האיחוד שעזרה לצפון ולינקולן לשמר את האיחוד.

בביטול חוק הירוקים העביר הקונגרס את חוק הבנק הלאומי במקומו. כל הבנקים הלאומיים היו אמורים להיות בבעלות פרטית והשטרות הלאומיים שהם הנפיקו היו נושאים ריבית. חוק הבנק הלאומי גם קבע כי הכספים יוחזרו בהקדם האפשרי כאשר הם חזרו בתשלום מיסים. מאה שנים מאוחר יותר חישב משרד האוצר של ארצות הברית את סכום הריבית שהיה משולם אילו 400 מיליון דולר היו נלווים בריבית במקום להיות מונפקים על ידי משרד האוצר כפי שעשה אברהם לינקולן בתחילה. בגלל החלטת הכסף, ממשלת ארצות הברית חסכה 4 מיליארד דולר בריבית. הנשיא לינקולן עקב אחר הפרשנות המדויקת של חוקת ארצות הברית על ידי הממשלה שיצרה כסף משלה ללא ריבית.

לאחרונה הנשיא קנדי ​​ב-1963, כמעט מאה שנים לאחר שלינקולן לקח על עצמו את הכפפה להפחית את החוב הלאומי שלנו שוב בעקבות החוקה שהוציאה צו ביצוע 11110. צו זה עוקף את הבנק הפדרלי ומאפשר לממשלה הפדרלית ולא לבנקים להדפיס כסף ללא ריבית. בשנת 1963 הנפיק משרד האוצר תחת הנשיא קנדי ​​4,292,893,825 דולר ללא ריבית. מה שמדהים כל כך הוא שזמן לא רב לאחר מותו של קנדי ​​הוצאו כל השטרות של ארצות הברית, שקנדי הוציא, מהמחזור.

הפעם היחידה בהיסטוריה של ארצות הברית שהחוב הלאומי שלנו בוטל התרחשה כאשר אנדרו ג’קסון עצר את האמנה של בנק אוף אמריקה בשנות ה-30 של המאה ה-20. היום רק תארו לעצמכם את טריליוני הדולרים שנחסכו על ידי מטבע ללא ריבית אם האוצר ימלא אחר החוקה. החוב של אומה זו מתחיל בביטול הריבית על המטבע המשמש. החזרת תקן הזהב שבו דולר אחד מובטח עם זהב בשווי דולרים היא אחת הדרכים להתחיל. אחר הוא מה שהנשיא קנדי ​​ניסה להשיג העניק לאוצר את הסמכות להנפיק תעודות כסף כנגד כל מטילי כסף, כסף או תקן של דולר כסף באוצר האמריקאי. כעת, בשנת 2011, ארצות הברית עדיין פועלת תחת מערכת הפדרל ריזרב. מערכת שללא ספק היא המסייעת ביותר לתרום למדינה זו טריליוני דולרים בחוב פדרלי. יש יותר אמת במה שאברהם לינקולן אמר פעם שהוא כל כך נכון היום „לא יכול להיות שלום בלי צדק, ולא יכול להיות צדק בלי רפורמה במערכת הכלכלית שלנו, שכן אנשי הכספים עומדים מאחורי רוב השחיתות בממשלתנו .“

Schreibe einen Kommentar

Deine E-Mail-Adresse wird nicht veröffentlicht. Erforderliche Felder sind mit * markiert.